כסף משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב:ט״ו

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב:י״ד כסף משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב:ט״ז »

מקור: משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב:ט״ו

15 תוספות יום טוב על משנה נגעים פתח ↗

עד כנגד שער למעלן. נ"ל לאפוקי שער גבות העינים. ואם אפשר שיולד שער בפדחת כדברי הכ"מ בסוף הל' ע"ז. אהא דאמרינן בפ"ק דקדושין דף ל"ו לא תשימו קרחה בין עיניכם דברים י"ג מנין לרבות כל הראש ת"ל בראשם. לחייב על כל הראש כבין העינים ופי' הכ"מ כלו' דבין שקרח בין עיניו מן השער הנולד בפדחת. בין שקרח בראש חייב ע"כ. לפ"ז אצטריך למיתני מלמעלן לאפוקי אי הוי שיולד לו שער בפדחת. שא"צ שיהא גבח ממנו ג"כ. אלא שאין דברי הכ"מ נראין לי. דא"כ תפלין דגמרינן התם מקרחה תהיה מקום הנחתן גם כן בין העינים שהוא על הפדחת. וגם רש"י לא פי' כן אלא כתב בין עיניכם משמע סמוך לפדחת. וכ"כ עוד בפ"ג דמכות דף כ' בין העינים בראש סמוך לפדחת ע"כ. ומן התימה על הכ"מ שמפ' מדנפשיה ולא שת לבו לפירש"י:

16 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

הַקֹּרֵחַ רֹאשׁוֹ אוֹ הַשּׂוֹרֵט בִּבְשָׂרוֹ עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁנִּטְבְּעָה בַּיָּם פָּטוּר וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד אוֹ הַשּׂוֹרֵט לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הַקֹּרֵחַ קָרְחָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה בִּבְשַׂר חֲבֵרוֹ וְהַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע בִּבְשָׂרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְהָיָה חֲבֵרוֹ מְסַיֵּעַ. בִּזְמַן שֶּׁשְּׁנֵיהֶן מְזִידִין שְׁנֵיהֶן לוֹקִין. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד הַמֵּזִיד מִשְּׁנֵיהֶם לוֹקֶה וְהַשּׁוֹגֵג פָּטוּר:

15 אחד ישראל וכו'. כלומר דלא תימא כהן לילקי תרי משום לא יקרחו ומשום לא תשימו קרחה בין עיניכם למת וטעמא משום דבסוף פ"ק דקידושין דף ל"ו: יליף בג"ש כמה דברים מלא יקרחו קרחה ללא תשימו קרחה וא"כ לאו לטפויי לאו לכהן אתא לא יקרחו אלא לגלות על לא תשימו קרחה כנ"ל:

16 הקורח ארבע וכו'. פ' בתרא דמכות דף כ'. ת"ר לא יקרחו קרחה יכול אפילו ד' וה' קריחות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל קרחה ליחייב על כל קרחה וקרחה הני ד' וה' קריחות היכי דמי בזה אחר זה ובחמש התראות פשיטא אלא בבת אחת ובחדא התראה מי מיחייב לא צריכא דסך חמש אצבעותיו נשא כלומר סם המשיר את השיער ואותבינהו בבת אחת כלומר והתרו בו התראה אחת ואפ"ה מיחייב חמש:

17 וחייב על כל הראש וכו'. פ"ק דקידושין דף ל"ו יליף בג"ש דחייב על הראש כבין העינים כלומר דבין שקרח בין עיניו מן השער הנולד בפדחת בין שקרח בראש חייב:

18 וכמה שיעור הקרחה. בפרק בתרא דמכות דף כ': פלוגתא דרב הונא ור"י ופסק כר' יוחנן:

15 ברית משה פתח ↗

נאמר א בישראל ולא תשימו קיחה כו'. לכאורה גם כאן צריך טעם דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל במלת שלא כמו שהקשינו ריש מל"ת ס"א וביותר גדל' התימה כאן כיון שגם ברמזיו ל"כ במלת שלא וכל שאר מוני המצות ז"ל באמת התחילו גם את המל"ת זו במלת שלא הסמ"ק סי' ע"ג החינוך ואלה המצות מצוה תס"ח העיר מקלט ומצה"ש מצוה תס"ט וגם הרמב"ם בסה"מ וברמזיו ריש הרמב"ם דמדע מל"ת קע"א התחיל את המל"ת זו כדרכו בשאר מל"ת וא"כ מדוע שינה רבינו, ואפשר דבמל"ת שיש לה איזה שינוי מהשאר מל"ת שם ל"כ רבינו מלת שלא כדי לרמז על השינוי זו וגם להמל"ת זו יש שינוי דרוב מל"ת נלמדו מחד קרא אבל המל"ת זו נלמדה מתרי קראי דמולא תשימו קרחה בין עיניכם למת דכתיב בישראל פ' ראה פרשה י"ד פ"א לא הוה ידעינן אלא שמוזהרין בין עיניכם דוקא אלא כיון דכתיב בפ' אמור פ' כ"א פ"ה בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם גמרינן בגז"ש דקרחה קרחה שגם בישראל מוזהר על כל הראש ומפסוק דכהנים גרידא לא הוה ידעינן דעל המת דוקא מוזהרין ע"כ כתיב ולא תשימו וגו' ללמוד בגז"ש דקרחה קרחה דעל המת דוקא מוזהרין כן איתא בספרא פ' אמור פ"א ובספרי פ' ראה ובגמ' קידושין ל"ו ע"א ומכות כ' ע"א וכ"כ הרמב"ם בסה"מ וז"ל ונכפלה אזהרה זו בכהנים באמרו לא יקרחו קרחה וגו' להשלים הדין הזה כו' וגם בחיבורו הל' עכו"ם פי"ב הל' ט"ו כתב וז"ל אחד ישראל ואחד כהן ששרט על המת אינו לוקה אלא אחת כו' כוונתו כיון דהפסוק שאצל כהנים איצטריך להשלים הדין של המל"ת זו וע"כ לא לקי גם בכהנים רק חדא וכ"כ הכ"מ שם ועי' בדינא דחיי מה שהאריך בקושיא ופירוקא בענין זה וגם בחינוך, וא"כ י"ל כיון דלא ידעינן את המל"ת זו רק מתרי קראי ע"כ לא התחיל רבינו במלת שלא כדי לרמז על השינוי זו וגם נ"ל ליתן תבלין לזה כיון דבכל מל"ת כשכ' רבינו שלא כו' ואח"כ כתב ע"ז שנ' י"ל דהפשט בדבריו כך דמפסוק זה מוזהרינן שלא לעבור על המל"ת זו ועיקר כוונתו לומר בזה שצריך להתרותו מפסוק זה דייקא כיון שלא מועיל לו התראה מפסוק אחר וע"כ קאמר שלא וכו' שנ' וגו' וכל זה י"ל בהני מל"ת שלמד מחד קרא אבל בהני מל"ת שלמד מתרי קראי כמו המל"ת זו כיון שגם אם התרה את הישראל מפסוק של הכהנים באמת ג"כ מועיל עי' במנ"ח שמסופק בזה ע"כ לא יוכל לומר שלא כו' שנ' וגו' כיון דלאו דוקא מפסוק זה צריך להיות ההתראה כמובן' וא"כ י"ל שרבינו באמת סובר דבמל"ת דילפינן מתרי קראי יכול להתרות מאיזה פסוק שירצה וע"כ לא התחיל את המל"ת זו במלת שלא אבל הרמב"ם ודכוותיה י"ל דסברו דאינו יכול להתרות את ישראל אלא מהפסוק שלו וע"כ התחילו הם שפיר גם את המל"ת זו כמו בהשאר מל"ת כמובן: